כש”הדמוקרטים” נבהלים מקצת דמוקרטיה: הלם, אלם וטראומת נאור נרקיס
הנה סיפור על מפלגה שחרתה על דגלה נחרצות, אומץ ולוחמנות ללא פשרות, עד שהגיע מישהו שיישם את המניפסט שלה קצת יותר מדי ברצינות. הסיפור סביב נאור נרקיס ופניית הפרסה של הנהגת הדמוקרטים הוא משל מצוין לפרדוקס הפוליטי של מחנה המרכז-שמאל: הרצון העז בערכים חד-משמעיים, מול הפחד המשתק מהרגע שבו הם פוגשים את המציאות מחוץ לאולפנים.
במשך חודשים ארוכים הסבירו לנו מעל כל במה שזהו המעוז האחרון של הלוחמנות, הבית של הציבור הליברלי הנחרץ, הבית שבו לא מגמגמים, לא מתנצלים ולא מפחדים מאמירות חד-משמעיות. ואז הגיע נאור נרקיס – והוכיח לכולם שאפילו בבית הלוחמני ביותר, כשמישהו אומר בקול רם את מה שכולם אומרים בלחישה בסלון, ההנהלה ממהרת לתפוס את הראש, לקרוא למאבטחים ולבקש מהקהל להתעלם מהמראה המביש.
הציניות החגיגית שבה התקבלה פעילותו של נרקיס בקרב חברי הנהגת התנועה היא בית ספר בפוליטיקה ישראלית: פתאום, המפלגה שהוקמה כדי לייצר "שמאל לוחם" וחסר פשרות גילתה שהיא מעדיפה את הלוחמנות שלה שמורה, מעונבת, ומנוסחת היטב על ידי יועצי תקשורת בוגרי גלי צה"ל. כשנרקיס מביא את הלהט, את הישירות ואת האמירות החריפות שיושבות בדיוק על הניוון והזעם של הבסיס האלקטורלי – במפלגה פתאום נענשים על עודף מוטיבציה. "הוא לא מייצג", הם ממהרים להבהיר, "זה לא הסגנון שלנו".
אז מה בעצם הסגנון שלכם? גימגום מנומס? זה נחמד מאוד לרצות להיות המפלגה הכי "חד-משמעית" בסביבה, אבל מה שווה החד-משמעיות הזו אם ברגע שמישהו מעז ללכת איתה עד הסוף, ממהרים בסיעה לפתוח מטריות מרוב פחד מהצל של עצמם?
נרקיס, על כל סגנונו המפלג והסוער, עושה לפחות דבר אחד בדבק ובאמינות: הוא אומר את מה שהבייס חושב, מרגיש וזועק. הוא לא מתעכב לבדוק איך הדברים ייראו בריאיון בערוץ 12, והוא לא מחפש למצוא חן בעיני אלה שבכל מקרה מעולם לא שקלו להצביע למפלגה. אבל "הדמוקרטים", כך נראה, נבהלו מהבואה של עצמם במראה. במקום לחבק את הלוחמניות הזו ולמנף אותה לבניית מחנה חזק, לא מתנצל ולא מתחנף, הם מעדיפים ללכת על בטוח, להסתגר במסרים מכובדים, ולהפגין את הנטייה ההיסטורית של המחנה: לירות לעצמם בתוך הנגמ"ש רגע לפני ההסתערות.
התוצאה מביכה בעיקר את הבוחר המתוסכל. אותו בוחר שרצה בית פוליטי עם עמוד שדרה של ברזל, ופתאום מוצא את עצמו שוב מול הנהגה שמפחדת מהצל של הפעילים של עצמה. הרי אם גם המפלגה הכי "נחרצת" במפה מתחילה להתנצל, לגמגם ולברוח מכל אמירה קצת פחות מלטפת – מה הטעם בכלל להגיע לקלפי?
בסופו של דבר, אם ב"דמוקרטים" לא מסוגלים להכיל את נאור נרקיס, אולי כדאי שישנו את השם של הסיעה למשהו קצת יותר מדויק. משהו כמו "הזהירים", "המהוססים", או "אלה שרצו לוחמנות אבל רק בטווח הטמפרטורות שבין 22 ל-24 מעלות". עד אז, אל תתפלאו אם ביום הבחירות, המצביעים שמחפשים אמת ללא פילטרים פשוט יחפשו לעצמם פתק אחר.
