מר סמוטריץ`... מי אשם במותם של 2 חיילי צה”ל?
הכתובת הייתה מרוחה על קירות המסגד, אבל מישהו בחר לחצות את הקו האדום – והמחיר, שוב, נגבה בדם חיילנו.
האירוע המדמם בסוף השבוע בלב הכפר הפלסטיני אינו עוד "תקרית ביטחונית" או טעות ניווט תמימה. זו הייתה כניסה בלתי חוקית, מתוכננת ומכוונת של קבוצת מתנחלים ממאחז סמוך, שהחליטו להפגין נוכחות ולהתריס בנקודה הנפיצה ביותר – סמוך למסגד המקומי. הם ידעו בדיוק מה הם עושים, הם ידעו מה תהיה התגובה בשטח, והם ידעו מי ייאלץ להגיע כדי להציל אותם מהבוץ שהם כרו במו ידיהם.
במשך שנים מתפתח כאן נוהל פסול ומסוכן: קבוצת שוליים אלימה ופורקת עול תופסת את הביטחון של כולנו כרכושה הפרטי. הם מפרים פקודות צבאיות מפורשות, נכנסים ללב אוכלוסייה עוינת, ומייצרים פרובוקציה במודע. כשהשטח בוער והסכנה לחייהם הופכת למוחשית, מוזעקים לוחמי צה"ל בחירום. הלוחמים הללו – האחים, הבנים והחברים של כולנו – אינם נשלחים לקרב על הגנת המולדת, אלא למבצע חילוץ מורכב שנגרם כתוצאה מהפקרות אזרחית פושעת.
כששני לוחמים נהרגים בקרב החילוץ הזה, אי אפשר להמשיך להסתתר מאחורי ניסוחים מכובסים. האחריות הישירה לירי מוטלת אמנם על המחבלים, אך האשמה הציבורית והמוסרית רובצת על כתפי אלו שגררו את הצבא אל תוך המארב הזה.
זהו אינו רק אירוע קשה, זוהי תמצית האסון: כאשר הדרג המדיני ומערכת אכיפת החוק עוצמים עיניים מול פרובוקציות בלתי חוקיות במאחזים, הם מעניקים לגיטימציה שקטה להתנהלות שמסכנת את כולנו. קיומה של המדינה אינו יכול להיות בן ערובה של גורמים קיצוניים, והגיע הזמן לשים לזה סוף – לפני שמשפחות נוספות יצטרפו למעגל השכול בגלל התרסה מיותרת.
