הבעיה היא לא הרבנים – הבעיה היא הטקסט
הקשינו, התחכמנו, והאשמנו את הממסד הרבני. אבל כשפותחים את הספר עצמו, מגלים שהטקסט המקורי מחזיק בעמדות שלא מותירות שום מקום לתירוצים
בשנים האחרונות התרגלנו לשטף בלתי פוסק של פרשנויות, אפולוגטיקה ופילפולים. מול כל ציטוט הלכתי מעורר מחלוקת או קביעה רבנית שגורמת לנו להתכווץ בכיסא, מיד קופצים הפרשנים שמנסים "להחליק" את הגלולה. הם יסבירו לנו ש"זה הובן שלא כהלכה", ש"הרב התכוון בכלל למשהו אחר", ש"צריך להבין את ההקשר ההיסטורי", או שזה פשוט סגנון של הוגה מסוים.
אנחנו רוצים להאמין לתרגילים הלשוניים האלה. נוח לנו לחשוב שמדובר בסך הכל בריבונו של עולם נאור שהשתבש בדרך אצל כמה עסקנים זקנים בירושלים או בבני ברק. אלא שמדובר באשליה מתוקה. כשמפשיטים את הדיון מהתיווך הרבני וחוזרים ישירות לפסוקים, מתבררת אמת פשוטה בהרבה: האטימות, הקיצוניות והזעזוע לא נוצרו בחצרות האדמו"רים. הם כתובים שחור על גבי לבן, בטקסט הבסיסי ביותר של התרבות שלנו.
קחו למשל את הקטע הבא:
"וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי: וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם: וַאֲכַלְתֶּם בְּשַׂר בְּנֵיכֶם וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם תֹּאכֵלוּ: וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וְהִכְרַתִּי אֶת חַמָּנֵיכֶם וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם וְגָעֲלָה נַפְשִׁי אֶתְכֶם"
(ויקרא כ"ו, כ"ז–ל’)
אין כאן שום "רב קיצוני" שאפשר להאשים. אין כאן ציטוט שיצא מהקשרו מתוך שיעור ביוטיוב, ואין כאן פסק הלכה תמוה של עבריין מורשע. זוהי תורה, מתוך ספר ויקרא.
התיאור הזה – שבו אי-ציות פולחני מוביל ישירות לאסון שבו הורים אוכלים את בשר בניהם ובנותיהם – אינו משל פואטי רך. זוהי שפה של יראה, איום ועונש קולקטיבי ברוטלי.
אז מה זה אומר בעצם?
זה אומר שהגיע הזמן להפסיק להטיל את הכל על הפרשנים ולהישאר עיוורים למקור. הניסיון "לייפות" את המקורות כדי שיתאימו לערכים ליברליים או מודרניים של המאה ה-21 הוא חטא לאמת. הרבנים אינם ממציאים את הנוקשות הזו מדעתם; הם פשוט הולכים לפי הספר.
אם אנחנו רוצים לנהל דיון אמיתי על מקומה של הדת והמסורת בחיינו, אנחנו חייבים להפסיק לפחד מהטקסט. במקום להמציא תירוצים מופרכים למה שמפורש שחור על גבי לבן, עלינו להישיר מבט ולהודות: יש במקורות תפיסות עולם קשות, קנאיות ומפחידות. רק כשנפסיק להתחסד ולהסביר "למה התכוון המשורר", נוכל להתחיל להחליט מה מתוך המורשת הזו אנחנו בוחרים לאמץ – ומה אנחנו מחליטים להשאיר מאחור.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
